פלצבו נשי
אל לו לאדם לגחגך על זולתו, ולו ברוח טובה, באם אינו מסוגל לעשות זאת על עצמו. וכיון שפוסט קודם היה בסימן חיוך לגבי גברים בעידן המודרני העכשווי, כעת הגיע תור הנשים, כלומר גם אני ...
אם תתהו לפשר הפוסטים ה"מחויכים" האחרונים, אז אני כופרת ב"אשמה".
השבועות האחרונים היו סיוט, וזו הייתה דרכי, הפעם (לא תמיד מצליחה) לנסות להחזיק איכשהו מעמד, אז ת'נצלת....
אמי היקרה שתהיה בריאה, אושפזה במצב לא טוב, ולרופאים לא היה שמץ (גם כיום אחרי ששוחררה באשפוז ביתי) כיון שהבדיקות יצאו תקינות. היינו כולנו באטרף התרוצצויות הלוך ושוב לבית החולים, ועל סף התחרפנות טואלית.
אחרי מספר ימים כאלה, כשהצליחו לפחות להשיג הטבה במצבה תודה לאל, (עדיין אין שמץ לגורם), הייתי חייבת לאשפז לניתוח חירום את הכלבה שלי בחשש לאבן בשלפוחית השתן.
נקרעתי שוב והלוך וחזור בין זה לזה, כשאני דואגת באטרף בכל הכיוונים, צריכה להיות בשני מקומות בו זמנית, ומתרוצצת מכוח האנרצייה, אבל בעצם גמורה.
כשכמעט עברנו את אלה, אימא התחילה להרגיש טוב יותר ברוך השם, והכלבה הייתה "אחרי" (הניתוח), התחיל כלבי לולי להרגיש רע, עם הקאות, וסירוב חריג ומוחלט למזון ושתייה. כמובן שכל אלה בטיימינג מדהים איך לא, של חג, שבת וכד'.
מישהי שאני מעריכה ואוהבת אמרה פעם שלא צריך להילחץ מדברים שכסף יכול לפתור, ופעמים רבות הוצאתו ואפילו על דברים "פחות חיוניים" עוזרים לך בעצם להחזיק מעמד.
אז לולי קיבל טיפול ואינפוזיה (בשבת, השבח לאל למוניות ולווטרינרית אכפתית) וכיון שזה כבר היה הדובדבן על הקצפת, קרסתי תחתי בקול רעש גדול, צלצולים, ומפח נפש - שאני לא יכולה יותר.
הרגשתי שדעתי ונשמתי פורחות מתעופפות ממני והלאה מהלחץ, הדאגה, והריצות הבלתי פוסקות, מה שכמובן תמיד קורה אחרי שהכול עובר, והבנתי שאם לא אעשה משהו ואעזור לעצמי אתפרק לגורמים, וזה לא יהיה טוב....
ומה כבר יכולה אישה קטנה שבירה וחלשלושה לעשות?
בכל זאת ברירה הרי, חייבים להחזיק מעמד. כולנו עברנו מצבים כאלה ודומים אחרים ויודעים על מה אני מדברת. כל אחד מתמודד, עושה דברים אחרים כדי להחזיק את הראש מעל המים במצבים כאלה, נכון או לא?
ואישה מה עושה? מסדרת שיער, מחליפה צבע, עושה ניכוי פנים, אפילו מנקה את הבית לפעמים (במקרים קיצוניים), נכון?
אז בפעם הראשונה בחיי בצורה מקצועית עשיתי את הפדיקיור "מצ'ופר", עם לק אדום ופרחים בציפורניים.
תאמינו או לא - זה עזר, כל היום אני מסתכלת עליהן שמחה ומאושרת, למרות שלא כולם רואים. מצחיק לא?!
אז מי שנאלץ בעל כורחו לנקוט באמצעים "חריגים" שאינם תמיד הגיוניים, שיעזרו לו להחזיק מעמד בתקופות קשות, מוזמן לספר, אולי נלמד כולנו פטנטים חדשים.
ומי שיש לו אומץ לשקר במצח נחושה ולומר קבל עם ועדה שהוא "לא צריך כגון אלה" – שיקום !
המשך שבוע: בריא, נעים, ומחוייך.
עלה במקור בבלוג שלי כאן
התחברות אל בע"ח במקום לשלוט בהם מרוממת אותנו לכוכבים (ברברה קלו הנד) http://cafe.themarker.com/user/114149/ bonbonyetta@walla.co.il
